בחזרה להתחלה - הריפוי בשמיעת שופר

ראש השנה הוא חג בריאת האדם (נקרא יום הזיכרון לבריאת האדם – בחינת 'זיכרונות'), ועל כן צלילה למהותו תלמד אותנו על תפקידנו כאן. תמצית הזיכרון לזכור הוא לחזור לשורש, ובראש השנה חוזרים לשורש מצד הזמן. [הרב שאול יורביץ', מערכי לב]

מילות הזמן של החודש והשנה בשורש שלהן מזמנות התבוננות על תהליכי ההתפתחות בתוך הזמן, לאור מאורות השמים המסמנים עבורנו את הזמן:

החודש – מהמילה חידוש, כמו הצעה להתחדש בעקבות מאור הלבנה. ראש החודש העברי מתחיל כשהלבנה אינה נראית, ומכך למדים שהחידוש מגיע דווקא מתוך החסר והאין.

השנה – בעקבות מחזור החמה, מכילה את הדיאלקטיקה של לישנות (לשנן לחזור על הדברים)- ולשנות. כך נרמז כי השינוי מגיע בתוך החזרתיות והשינון, או אז מתוכו מופיע השינוי כווריאציה.

וכפי שהחודש מתחדש בחסר הלבנה כך גם ראש השנה (יתר החגים נחגגים בזמן מלאות הלבנה)- ושוב מתוך החשיבות של הראשית להתפתחות, והיש המתחדש המופיע מן האין (לקרוא AIN).

שמיעת שופר היא המצווה היחידה מהתורה בראש השנה. יש לשופר ולתקיעות בו משמעויות רבות, וגם כאן נלך תחילה אל השורש ש.פ.ר , כהבעה דרך השופר את רצון האדם לשפר ולהשתפר. אציע כמה דרכים להשתפר מתוך משחקי המילים באותיות השורש של השופר:

פירוש ופשר: התורה מחולקת לפרשות ומידי שבוע אנחנו קוראים את פרשת השבוע, ומחברים את משמעויות העבר וההווה (מרפרשים.. (: ). המילה פרשה קשורה לפרשנות, וכן מצביעה על הפשר, המשמעות שמעניקים לנאמר. הפשר והפרשנות שאנחנו נותנים למתרחש בחיינו מאפשרים לנו לעצב לפסל וליצור בידינו את המשמעות למציאות שלנו. מכאן, שהיכולת לשפר קשורה בפשר ובפרשנות מיטיבה של המתרחש בחיינו שהמתרחש הוא לטובתנו.

פרשנות מיטיבה קשורה מאד לראיית האפשרויות - וכי יש בעולמנו אינסוף אפשרויות. כך, השיפור שאנו מייחלים לו עם השופר יכול פשוט להגיע עם המודעות לכך שיש עוד אפשרות ועוד ועוד אפשרויות...

מרחב של אפשרויות לוקח אותי למושג 'מרחב מתחיל' [ימימה אביטל]. ולדימוי של הליכה בטבע, שההולך בדרך יראה בכל נקודה את המרחב משתנה, נפרש ומתרחב לעוד גילויים חדשים.

משה פלדנקרייז בהגותו ובשיטתו חיבר אותנו לעולם האפשרויות. הוא הציע דרך להתפתחות עצמית דרך שכלול התנועה – שכלול הגוף שהוא המרכבה של הרוח. שכלול התנועה נעשה דרך למידה עצמית ומודעות למגוון האפשרויות והווריאציות הגלומות במפרקים.

עקרונות נוספים בשיטתו מקדמים את גיוון האפשרויות:  

• ההצעה לעשות כל תנועה בלפחות שלוש דרכים שונות. הגיוון יכול להתבטא בשינוי זווית קטנה, שינוי מקצב, שינוי חלוקת המשקל וכדומה.

• ההנחיה 'לעזוב את זה ולנוח' אחרי מקבץ תנועתי קצר של מספר תנועות – כדי להתחיל כיוון חדש מתוך מנוחה ולאפשר את עיבוד המידע הקודם.

• וכך גם ההנחיה לסיים כל תנועה בודדת בשלמותה עד בחזרה לנקודת המוצא. לחזור למצב המנוחה הניטראלי, על מנת שלמרות שנחזור על התנועה פעם נוספת בכל זאת נתחיל מחדש.

• ההנחיה לעשות יותר קטן, ויותר ויותר קטן, כדי לחזור ממש להתחלה של התנועה, לשורשה..

• וכן ההנחיה להחזיר את התנועה במסלול ההפוך בחזרה להתחלה.

• 
  

המנוחה והחזרה להתחלה בכל פרגמנט ואופן, והמודעות לאופן התנועה בתוך החזרות = מייצרים למידה משמעותית. היצירתיות וההתפתחות הנוצרים מלישנות ולשנות ומלחזור שוב ושוב להתחלה, למרחב המתחיל, גואל אותנו משממון ומחיפזון 'תרגילי ההתעמלות' הסיזיפיים אל שיפור והשתכללות היכולת התנועתית.

כל האפשרויות נמצאות בהתחלה, וד"ר פלדנקרייז מלמד אותנו שניתן בכל רגע לנסות לחזור להתחלה, לים האפשרויות הפתוחות. עולם האפשרויות הזה נוכח אצל תינוקות וניתן וכדאי ממש להתבונן בהם וללמוד מהם על אינסוף האפשרויות אליהם הם פתוחים. התבוננות סקרנית זו על איך ההתפתחות קורית מעצמה תועיל להתפתחותם לעין ערוך יותר מלנסות ללמד אותם את מה שאנחנו כביכול 'יודעים'. גם כאן נמצא קשר בשורש בין התפתחות לפתיחות. גם אצל התינוק ההתפתחות הטבעית נובעת מהחסר, ומהאין - היש שואף להתממש (החיסרון הוא אבי ההמצאה).

כן קול השופר שהוא כקול הראשוני של התינוק שלפני הדיבור: "קול פשוט, מורכב מאש ומים ורוח, ונקרא רוח או הבל בלבד, ואינו בגדר אותיות הדיבור כלל... מהות הקול הפשוט שיוצא מהבל הלב". אז גם השופר עניינו חזרה לשורש הראשון של הקול, לגילוי הקול הפשוט היוצא מהלב. [עפ"י הבעש"ט, יורביץ', מערכי לב] שם נשמע הצליל הפשוט הנקי והזך שבמקור האפשרויות.

תנועת האויר- והאור בשופר

ביום בריאת האדם (יום השישי לבריאת העולם, המצויין בראש השנה) נאמר: וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה' (בראשית ב)

בתקיעת השופר אנו נושפים את האוויר החוצה - תנועה הפוכה אל הבורא (או תנועה הדומה אליו מכיווננו). השופר מתחיל מפתח צר הנפתח ומסתלסל ספיראלית אל המרחב- שוב, מהצמצום עולות ונפתחות האפשרויות, וכן בהתאמה לתנועה הספיראלית של היקום ולאינסוף הספיראלות בטבע. רעיון זה מקבל עומק בביטויים מתהילים: 'מאין יבוא עזרי' (תהילים קכ'א) והאהוב עלי -  'בצר הרחבת לי' (תהילים ד'). ממקומנו הצר והמצומצם אנו פונים אל האינסוף, מחזירים למרחב את נשימתנו בקול השופר, ומייחלים לפתוח את התודעה שלנו מדמיונות המייצרים שנבנו בייאוש האכזבות, בחזרה אל מרחב האפשרויות.

מבחינה הלכתית השופר צריך להיות נקי וחף מכל עיטור ותוספת שאינם מהקרן עצמה: נקי מבפנים ונקי מבחוץ. שוב עניין הצמצום הפשטות וההתבטלות- להידמות לאין, ומתוך כך נוצר הפתח לכניסת האור. זה לוקח אותנו לבחינה השלישית בראש השנה 'מלכויות'- המלכת הבורא על האדם שנעשית בראש השנה, (שלושת הבחינות בראש השנה: זיכרונות - מלכויות - שופרות). עיקר סדר המלכויות היא הביטול וקבלת העול של האדם לומר שהקב"ה מולך בעולמו ואין ביד האדם מאומה [יורביץ', מערכי לב]

בימינו, מהאנלפיסטים ועד ג'ו דיספנזה ורבים אחרים - מוכח מדעית כי אפשרות הריפוי בכוח התודעה והדמיון והאמונה קיים ושריר. הנרפאים אצל דיספנזה מדווחים על סיום תהליך הריפוי באור שנכנס לגופם מנקה מחדש ומרפא.

מאפיין של האור (האש) שהוא אלמנט מטהר – ויכול לטהר אותנו מכל הסיפורים של האכזבות והעלבונות.

מאפיין נוסף של האור שהוא אלמנט מאחד - מחזיר אותנו לחיבור הנקי לאחדות הפשוטה שמעבר לכל התופעות.

אעפי שהאור מטבעו מרפא מטהר ומאחד, נראה מכל מה שלמדנו מהשופר ומזמן התחלת המאורות ומההמלכה - שגם לאדם יש עבודה מצדו והיא לעשות מקום לאור. ככל האפשר, לנקות את מה שכביכול אנחנו 'יודעים', להצטמצם ולהתבטל וכך להיפתח לים האפשרויות של האור המיטיב המנקה והמחייה.

בהקשר זה, מעניין השורש הלשוני בין למפה = מנורה (בכמה שפות לטיניות)  לניקיון בספרדית – לימפיאר: כלומר שהניקיון מאפשר לאור להאיר (:  וכן נמצא (ותודה לידידי סבלי על הקישור) שמערכת הלימפה היא המנקה את הפסולת המטאבולית של הגוף, חלק ממערכת החיסון שלנו.

כנראה, ששמיעת קול השופר הראשוני, העוברת דרך החללים של האוזן והסינוסים.. מהדהדת ברובד הנוזלים, ומניעה את מערכת הלימפה לתפקידה המרפא, וכך יכנס האור.

לסיום, אם הפלגנו כל כך עם ריפוי השופר, כמה מילים על סדר התקיעות והתרועות: תקיעה, תרועה, תקיעה.  לפי פנימיות הספרים, התרועה שבאמצע רומזת על לב נשבר, אך היא עטופה משני צדדיה בתקיעה שהינה קול אחד ברור וצלול הרומזת על גדלות המוחין ודעת ברור. היינו שהירידה היא רק מצב זמני בין גדלות לגדלות ולא ייפול פניו לגמרי. ומרומז בפסוק התהילים – 'אשרי העם ידעי תרועה באור פניך יהלכון (תהילים פט) [יורביץ', מערכי לב]

ומה הקשר לכריות העננים? ובכן, זה בלוג העוסק בריפוי בהקשרים נרחבים, אבל אם לצחוק קצת אז במתן תורה נאמר '..וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד..' (שמות יט') . (:  כריות העננים מחזירות אותנו לאלמנט האדמה, מעפר האדמה נוצרנו, והן מגבירות את נוכחות כוח הכבידה, וכך מאפשרות להשתחרר לתוך האדמה למצב הראשוני של התינוק- הנשען בוטח בידי אמו- 'כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי' (תהילים קל'א), בחזרה להתחלה, להתבטל, שם קול השופר חזק מאד ואיתה גם החיות שלנו.

[ותודה אחרונה למשפחת ברמסון, בזכותם המאמר התחבר- מההתוועדויות על ההבדל בין חידוש, שינוי ושיפור, ועד להתוועדות מאפייני האור עם בריאתו ביום הראשון]

So far (shofar) so good