החגפסחולהמועד הזה אתגר אותי ואת מכרי עם קבלת הניתן: קבלת הגבולות של זולתנו, קבלת היכולות והמגבלות של זולתנו, קבלה שהדברים לא מסתדרים עלפי רצוני ושאינם בדיוק בשליטתי..
יכולת הקבלה מביאה בסופו של דבר להרפיה מהאחיזות שלנו (ולהכרה שהן לרוב מדומיינות)
קבלת הניתן לנו – את מה שיש, קורה, ומתרחש ברגע זה - הוא מפתח להמשך הצעידה,
המהלך שמעביר אותנו מהחוסר- חוסר האונים, חוסר הודאות והאכזבה
לעבר האמונה, והאמון בהשגחה מדוקדקת שאינה בהשגתנו בכלל
- Let my people go
אומר המשה הפנימי שלנו לעורפנו המתנגד והקפוץ
פשוט ללכת- letting go - לשחרר באנגלית זה לאפשר ללכת,
אולי.. לסנכרן את ההליכה שלנו עם איך שהדברים הולכים - ואז כמו לרקוד עם המתרחש.
'ה'שיר של יכולת הקבלה הרדיקלית של הכל – כמובן – 'מלון אורחים' של ג'לאל אדין רומי :
מלון האורחים/רומי
להיות אנוש זה מלון אורחים.
כל בוקר מגיע אורח חדש.
שמחה, דכאון, רוע לב,
מודעות רגעית מגיעה
כאורחת לא צפויה.
קבל את כולם בברכה וארח אותם!
אפילו אם הם קהל של צער
השוטף באלימות את ביתך
ומרוקן אותו מרהיטיו.
עדין, התייחס לכל אורח בכבוד
יתכן והוא מרוקן אותך
לקראת אושר חדש.
המחשבה הקודרת, הבושה, הרשעות,
פגוש אותם צוחק בדלת,
והזמן אותם פנימה.
היה מלא בהכרת תודה לכל מי שבא
כי כל אחד מהם נשלח
כמדריך מהעולם שמעבר.
את השיר הזה של רומי קיבלנו גם בלימודי ההתמקדות. כמובן, כי ההתמקדות מבוססת כולה על קבלת הניתן, ובמיוחד דרך המשגתה של אן וויז קורנל - את עקרון 'הקבלה הרדיקאלית'
לומר כן לכל דבר, כן ו... [ להמתין 3 נקודות (: ] - ולראות מה מתרחש עוד... מה מתאפשר עוד אחרי הכן הזה.. מה מדריך אותנו לעבר..
ו... הפלא ופלא-- משהו נפתח ומתרחב אחרי הכן , ובמילותיה של ימימה אביטל 'מרחב מתחיל'...
את הפנמת המושג 'קבלת הניתן' קיבלתי ממורי הרב מיכי יוספי: שהמילה 'ניתן'- רומזת על מתנה, שכל רגע ניתן לך במתנה, וגם אם הוא קשה וכואב, יש בו מתנה שאם נמתין לרגע ונוכל לקבל אותה, נפנים את הטוב הגלום בה.
וכידוע בעבודה הטיפולית: היכולת לשהות בתוך רגש ולנשום שם, מבלי להדחיק אותו או להתפרץ ממנו – עושה את הגשר מהרגש הכואב בחזרה לרווחה ולהרפיה.
כשהקבלתי בין ההתמקדות לשיטת ימימה [עבודת ההסמכה שלי] קראתי לזה בהשאלה 'תורת הקבלה'--- שבלי לדעת מה כתוב בזהר הקדוש... זו כותרתה של תורת הסוד שלנו - ואולי.. זה תמצית הסוד.
ו...הצעד הבא אחרי הקבלה ומתוך הקבלה - יכול לפעול את פעולתו מהכוח שנצבר בהרפיה. כך מתאפשרת ההפריה האביבית המתרחשת כעת.
ולבסוף היציאה לדרך: יש לצאת מהמצרים, ולהשליך עצמינו אל הים (והוא נפתח..),
היציאה לוקחת אותי לקוטב הנגדי של ההרפיה- למאבק ולמאמץ. וידוע בעבודה הטיפולית משל הגולם והפרפר: שדרוש לו זמן המאבק ליציאתו מהגולם, והמאבק ליציאה הוא זה שנותן לו את הכוח לפרוש כנפיים ולעוף (ושאם נעזור ופתח עבורו את הגולם לא יוכל לעוף).
אז אנו פוגשים בטבע את הפרחים והפרפרים. הפרפרים דרכם מתחילה בהתגלמות ארוכה, והיציאה ממנה כרוכה ביכולת ההמתנה וההתגברות.. ולבסוף הם כה רפים בעוצמתם וכה עזים ביופיים, מגיעים לצוף הפרחים ולהפרייתם.
ואני נזכרת שהשם פרח משול ל- פה-רך. הפה הרך הנובע מהקבלה, קבלת הניתן.
שיהיה לנו פה- סח- רך (:
